<h1>כל בו הלכ' קריאת התורה סימן כ'</h1>
<h2>דף נט.</h2>
ואם יש שם כהן קורא ראשון ואומר החזן כהן קורא יעמוד רבי פלוני הכהן ואם אין שם כהן קורא במקומו ישראל ואומר החזן ישראל קורא בכהן יעמוד רבי פלוני במקום כהן ברוך שנתן תורה וכו' תורת ה' תמימה וגו' נהגו העם לומר אחרי עלותו לקרות בתורה פסוקים אלו עד מגן הוא לכל החוסים בו ויש בהם מ' תיבות כנגד מ' ימי' שעמד משה בהר לקבל התורה.
<h2>דף נט:</h2>
וכתב ה"ר נתן והלין כהניא דמצלו ביומא דספרא ועומד אחד מן הקהל להקרות לא יאות עבדין אחר דפגמא ליכא כיון שנראה שאותו העומד לשמאל הקורא הוא החזן והקורא לימינו שנאמר מימינו אש דת למו. והיכא דאיכא כהן אחר קוראו. וגם חלקם אין להם לקחת ולא לשאל אם לא יתנו להם שנאמר חלקם שאלו בפיהם. ואף כי חלק אין להם בקריאה כי אם בשוים. ואם דחוקים הם לקרא יוציא הישראל ספר תורה מן הארון ויוליכנו על המגדל ויקרא הכהן.
בכל מקום שיש שם כהן לוי וישראל כהן קורא ראשון ואחריו לוי ואחריו ישראל ואפילו יש שם תלמידי חכמים גדולים ואפילו כהן עם הארץ כהן קורא ראשון. וכתב הרב בעל האשכול דדוקא בשבת ויום טוב דשכיחי רבי' אבל בשני ובחמישי לא יקרא כהן תחלה אלא יניח החכמים לקרות ואפילו בשבתות וימים טובים אם יש שם גאון או רב מובהק או ראש ישיבה דכולי עלמא כייפי ליה מותר לכהן לחלוק לו כבוד דליכא למיח' לאינצויי דהא כולי עלמא כייפי ליה.
אם אין בקהל רק כהנים קורא ומברך לפניה ולאחריה וחוזר וקורא ומברך לאחריה וכן יעשה עד שנשלם כל מנין הקוראים. ירושלמי [גיטין פ"ה ע"ט] עיר שכלה כהנים ישר' קורא ראשון מפני דרכי שלום אין שם כהן ישר' קורא. וכתב הר"ם במז"ל שלא יעלה אחריו לוי כלל ויש אומרים שיעלה אבל לא במקום כהן ולא במקום לוי ויקרא אותו החזן בשמו ומזכיר ואע"פ שהוא לוי. וכתב הרי"אף ז"ל שהוא יכול לקרותו ראשון אם ירצה וראיה מן הירושלמי [שם] דקאמר ר' יהושע בן לוי מימי לא ברכתי לפני כהן ולא ברך יש' לפני. ושאלו לפני הר"ם נ"ע אם חובה לתת ללוי לברך במקום שאין כהן והשיב במקום שאין כהן יש לכל דבר לישר' כמו ללוי ואמרו לפניו זה הירושלמי וענה אינו מאמין שהוא מירושלמי ואם הוא שם זהו לא היה אלא בשביל כי הוא גדול מכלם.
אין שם לוי כהן שקורא ראשון חוזר וקורא במקו' לוי אבל כהן אחר כהן לא יקרא שלא יאמרו הראשון פסול וכן לוי לא יקר' שלא יאמרו אחד משניהם פסולי'. וכתב הרב בעל האשכול ז"ל דאי איכא שני כהנים חתנים אין ראוי שיקראו אותם זה אחר זה מפני פגמו של ראשון אלא עושין שתי שורות וקורא כהן לוי וישראל ואחר כך כהן ולוי וישראל ואם ירצה לעשות כל השורה מהשבעה יעשו וכל מאן דקשיש או חשיב טפי ראוי לאקדומיה. וכתב גאון ז"ל דבית הכנסת שרובן כהנים ויש ביניהם ישראל אחד או שנים קורא כהן ראשון ואחריו לוי ואחריו ישראל ואחר כך קורין לכהן ואומר יעמוד פלוני ואף על פי שהוא כהן ואחריו לוי ואחריו ישראל. אין קורין בחומשין בבתי כנסיות מפני כבוד צבור.
<h2>דף ס.</h2>
כתב הר"ם במז"ל כל הגדול מחברו בחכמה ומנין קודם לקרות והאחרון הוא שגולל הספר הוא שנוטל שכר כנגד כלם לפיכך עולה ומשלים גדול שבצבור.
ונשאלה שאלה זאת אל הרב המובהק הרמב"ם ז"ל על דבר קריאת התורה אם אין להם ס"ת מהו שיקרא בחומשים בצבור ויברכו לפניה ולאחרי' או ימנעו מן הקריאה כל עיקר וכן בספר שאינו עשוי כהלכת' או בספרים של קלף מצה שהן ודאי פסולים אם מותר לברך הקורא בהן או אסור לברך והשיב להם מותר לברך ואין הברכה לבטלה לפי שאין הברכה על הקריאה בספר כמו הברכה שעל נטילת לולב או ישיבת סוכ' שאם היתה פסולה או לולב פסול נמצאת הברכה לבטלה שהמצוה היא נטילת לולב או ישיבת סוכה שעליה הוא מברך ואם הם פסולים לא עשה מצוה וכן קריאת התורה היא המצוה בין שקרא בספר כשר בין שקרא בספר פסול ואפי' קרא על פה עצמה של קריאה היא המצוה שעליה מברכין הלא תראה שהקורא בשחר קודם שיתפלל משנה או תלמוד או הלכה או מדרש מברך ואח"כ קורא או דורש הא למדת שהקורא בתורה היא המצוה שעליה מברכין וזהו ההפרש שלא הרגישו בו חכמי המזרח ואמרו שהמברך וקורא בתורה בספר פסול הרי זו ברכה לבטלה. וראיה לדבר זה מה שאמרו ז"ל אין קורין בחומשין בצבור מפני כבוד הצבור וכי יש פסלו' בעולם כמו פסלנות חומשין ואפי' היה ס"ת חסר אות אחת או יתר פסולה וכל שכן חומש ולמה נתנו טעם מפני כבוד הצבור והיה להם לתת טעם מפני שהוא פסול ויהיה ברכה לבטלה וא"ת שהקריאה זו בלא ברכה אם כן למה נאסר' וכי יש בעולם מי שעלה בדעתו לאסור קריא' בלא ברכה אפי' על פה אלא ודאי שלא אמרו בצבור אלא על קריא' שחייבין עליה לקרות' בצבור שהן שלשה או שבעה או כיוצא בהן הוא שאין קורין בהן מפני כבוד הצבור לא מפני שהברכה לבטלה ועל דיוקא זו סמכו כל אנשי המערב והיו קורין בספר קלף מצה בלא עבוד כלל ומברכין לפני' ולאחרי' בפני גאוני עולם כגון ר' יוסף הלוי ורבי יצחק הלוי וכיוצא בהם ומעולם לא נשמע פוצה פה ומצפצף לפי שכלם בעלי בינה היו וחכמת' מיושבת ומכוונת וידעו שאין הברכה תלויה בספר אם כשר אם פסול כמו שבארנו. ואעפ"כ ראוי לכל צבור להיות להם ס"ת כשר ככל הלכותיו ובו ראוי לקרא לכתחלה בצבור ואם אי אפשר להם קורין בספר פסול ומברכין לפניה ולאחריה מן הטעם שאמרנו. וכן הורה רבינו חנוך הספרדי ז"ל. וזאת התשובה השיבו גדולי נרבונה ע"ה על זאת השאלה וזהו לשונ' ועל קריא' החומשין ששאלת כך דעתנו נוטה אמת הוא שאמר' רז"ל אין קורין בחומשין בצבור מפני כבוד הצבור וכן הלכה אך זה תשיב אל דעתך וכי ספר תורה שאנו קורין בו ושאנו עומדין מפניו מעובד הוא כהלכ' למשה מסיני דמליח וקמיח ועפיץ ומפני מה אנו מברכים עליו וקורים בו אלא שאנו סומכין על דברי הגאונים ז"ל שאמרו שאין בינינו מי שיודע לעבד העורו' כהלכה למשה מסיני ורוב ספרי תורה שלנו עשויין מאלו העורות שאינן עבודין כהלכתן ומוטב שתעקר מצות העבוד ממקומה ולא נתבטל מקריאת התורה כמו שהתירו ספרי דאפטרת' דשרי לטלטולי ושרי למקרי ביה משום עת לעשות. וכמו שהתירו בכתיבת האגדו' והתלמוד הן הכי נמי באותן ספרים שהם מקומות רחוקים שאין להם ספר תורה מוטב שיקראו בחומשין הכל כקריאת ספר תורה בשלשה או שבעה ויברך כל אחד כתקונו שלא יתבטל מקריאת התורה. ועוד ראיה ממה שאמרו ז"ל [יומא ע' ע"א] אין גוללין ס"ת בצבור מפני כבוד הצבור היכא דמתרמי דוכתא ולית להו אלא חד ספרא גוללין בצבור ולא חיישינן לכבוד צבור כדי שלא יתבטלו מקריאת הפרשה ומפני כבודך ולמען יאמינו כי מאצלינו נשתלח זה כתבנו וחתמנו מקצתינו כזה טדרוס ב"ר משה אברהם ב"ר יצחק משה ב"ר יוסף משלם ב"ר חנן מאיר ב"ר יעקב משה ב"ר טדרוס זכרם לטובה. ובשם הר"ש ז"ל מצאתי בדעת אחר' וזה לשונו הרגילי' לקרו' בספר חומש בעשרה אין רוח חכמים נוחה מהם ור' אוסר לעשות כן שאפי' בס"ת גמור שאינו עשוי כתקון חכמים אסור לקרות בו כגון שאינו תפור בגידין ושלא יהיה בין שרטוט ושרטוט כמלא שרטוט אסור לקרות בו ובספר חומש אין מדקדקין לעשות בו אחד מן התקונים האלו והמקל בזה לא נכון לעשות כן שמוציא ברכה לבטלה. עוד מצאתי על זה אין קורין בחומשין וכו' רגילין היו לכתוב חומשין כל חומש וחומש בפני עצמו וכל ספריהם היה במגלה כס"ת שלנו. ואפילו היה עשוי החומש כתקון ס"ת בעורות עבודי' לשמה ונתפר בגידין אין קורין בו מפני כבוד הצבור ואם לא היה מפני כבוד הצבור היה קורין בחומשין ואע"ג דאמר שמואל ב"ר נחמני אמר יוחנן ס"ת שחסר יריעה אחת אין קורין בו לא דמי התם מיחסר במלתיה הכא אם לא מפני כבוד הצבור אנו קורין בו אבל בחומשין שלנו פשיטא דאין קורין שהרי אינן עשוין כתקון חכמים שאינן נגללין ואין נתפרין בגידין הלכך אין הרבים יוצאין ידי חובתן והלואי שהיחיד הקורא לעצמו יהי רשאי לקרותו ולברך לפניה ולאחריה. עוד מצאתי על זה אומר ה"ר יצחק מאורביל ז"ל שראה ברבו רבי חיים מבלאיי"ש שלא היה ספר תורה בעיר והתיר לחזן לקרות אחד מן הקהל ולברך לפניה ולקרות כל פרשת שבת ויברך גם לאחריה וכן מנהג וגם יאמר החזן ההפטרה בברכותיה. אבל בשני וחמישי דליכא כנופיה לא. והא דמסיק פרק הנזקין אין קורין בחומשין היינו בספר בראשית לבדו או בספר ואלה שמות לבדו אבל בשלמים שלנו מותר אך ר"ת ז"ל פירש דכל שכן בחומשין שלנו דאין לקרות אע"פ ששלמים דאותן שלהם נתפרין בגידין. ועוד מצאתי בתשובות שאלות של רבי שלמה בן אדרת שאל אחד מן החכמים לרב רבי שלמה ז"ל ספר תורה שאינו עשוי כהלכתו או שיש בו א' מן הדברי' הפוסלים ס"ת מותר לברך בו או לא לפי שמצאתי תשובות שאלות מהרמב"ם ז"ל שהתיר ונתן טעם לדבריו שאין הברכה כברכת נטילת לולב או ישיבת סוכה וכו' כמו שכתבתי למעלה עד אם א"א להם קורין אפי' בספ' פסול ע"כ עקר התשובה ואני תמה על קצת דבריו שהוא ז"ל כתב בספרו בהלכו' ס"ת [פ"י ה"א] נמצאת למד שעשרי' דברים הם שכל אחד מהם פוסל ס"ת ואם נעשה בו אחד מהם הרי הוא כחומש שמלמדין בו תנוקות ואין בו קדושת ספר תורה ואין קורין בו ברבים נראה מדבריו שאין קורין בו כלל. תודיעני אם דעתך מסכי' בזה לדעת הרב או לאו ואם מות' לקרות בחומש בהקבץ בבית המדרש עשרה או עשרים אף על פי שנראה לדברי הרב ז"ל שהשוה דין חומשין שמלמדי' בהן תנוקות לספר פסול. תשובה פליאה ממני דעת הרב בתשובות נשגבה לא אוכל לה והדבר מחודש בעיני הרבה מכמה צדדין האחד שאם אינו פסול לקרו' בו ולברך לאיזה ענין הוא פסולו והכשרו שאין לומר פסול לקרו' בו לכתחלה היכא דאפשר להם בספר כשר וכן כל מקום שאמרו אין קורין בו שיהא פירושו אין קורין בו לכתחלה במקום שיש להם כשר ועוד שהטענה בעצמה שנסמך עליה הרב ז"ל והיא שעל עצמה של קריאה אנו מברכין ואפילו קורא בע"פ נפלאתי עליה הפלא ופלא לפי שהקריאה בעצמה שבבית הכנסת לא תקנוה בעל פה אלא בספר תורה שאלו היתה התקנה בעל פה מפני מה אין קורין אפי' בחומשין מי גרע חומש מקורא בעל פה. ואין ראיה מהקורא בתורה בבקר שמברך ואע"פ שקורא בעל פה אבל קריאת התורה תקנו משה ועזרא תקנה מחויייבת לקרא בשני ובחמשי ובשבתות וי"ט ואע"פ שברך לאלתר על קריאת פרשת הקרבנו' ושנה סדר התמיד וחזר ואמר אהבה רבה ונפטר בכך מברכת התורה ואלו רצה לקרות בעלמא ולשנות פטור מלברך אפילו כן אם קרא בתורה באותן זמנים מזומנים ואפילו לאלתר חייב לברך עליה למצות קריאת התקנה ואותה תקנה עקרה לא נתקנה אלא בקריאת ס"ת והלכך כל שאינו קורא על הספ' ובספר כשר אינו מברך שאין זה מן התקנה. והראיה שהביא משמן של גאוני' ז"ל היא יותר תמה בעיני לפי שמשם נרא' ראיה מפורש' בהפכו דהכי גרסי' התם שלחו בני גלילא לר' חלבו ז"ל מהו לקרות בחומש בבית הכנס' לא הוה בידיה אתא שאיל לר' יצחק נפחא לא הוה בידיה אתא שאיל בבי מדרשא ופשטוה מהא דאמר ר' שמואל בר נחמני אמר ר' יונתן ספר תורה שחסר יריעה אחת אין קורין בו ולא היא התם מיחסר במלתיה הכא לא מחסר במלתיה אלמא אפילו למאן דמכשר בחומש בספר תורה חסר או פסול אין קורין משום דעדיפי חומשי' טובא דלא מחסרי' ולא מפסילי במלתיהו מספר תורה שחסר או פסול במלתיה ויריעה דנקט מסתברא דלאו דוקא אלא אפי' חסר' אות אחת. ועוד דבהדיא תנינא במסכת סופרי' פ"ק [ה"ד] כותבי' על הקלף במקום בשר ועל הגויל במקום שער ואין רשאי לשנות והלכה למשה מסיני ובאותיות כדי שלא יהיו מעורבבין אם ערב את האותיו' או שהפסיק באמצע השם ונעשה שם אחד כשני שמות כזה ראו בן פסול אין קורין בו ועוד שנינו שם בכמה פסליות אין קורין בו וזו היא תשובה גדולה על דבריו. גם מדבריו הוא מושב שכתב בחבורו שאין קורין בספר פסול ברבים ואיני כחולק על דבריו ועל עדותו שהעיד משו' גאוני המערב ז"ל איני יורד לסוף דעתו שדבריו נראי' לי כסותרין זה את זה עד שאני אומר כי זו בילדותו שנאה לנו וחז' בו בזקנותו. ועם סתירת ראיותיו וטענותיו אני מורה לך הלכ' למעשה ולא ראיתי מי שעשה כזה מעשה גם בכפרי' שאין שם ספר תורה וקורין בספרי' שאינן נגללי' ואינן נכתבי' כהלכתן לא ראיתי בעולם מי שברך בהן לא בתחלה ולא בסוף. ובהפטרה ששאלת אי אפשר שאין מקפידין בה ומברכין על הקריאה אפילו בלא ספר הנה כתבתי מה שמצאתי מזה.
